בנם של אנדריה וניקולס. נולד ביום ח' בתמוז תש"ס (11.7.2000) בתל אביב. אח למחצה של יובל, הצעיר ממנו.
חודשי חייו הראשונים של מיכאל עברו עליו בתל אביב. אחרי שהוריו התגרשו עבר עם אימו לבאר שבע, שם גדל והתחנך. למד בבית הספר היסודי "אפיק" בכיתת מצטיינים והמשיך ללימודי חטיבה ותיכון ב"תיכון עירוני קהילתי רבין" בעיר, במגמת הנדסת תוכנה. תלמיד מחונן שהלימודים קלים לו, הישגיו גבוהים. שרונה, מחנכת הכיתה, תיארה אותו: "ילד חכם, מצטיין בלימודים, מנומס, אוהב לעזור ולתרום. מכוון מטרה, רצה להצליח בעתיד ולרכוש מקצוע מכובד. שוחחנו רבות, תמיד עם חיוך ביישני. בצניעותו הרבה היה אהוד מאוד על חבריו".
מילדות התעניין בעולם ההנדסה והטכנולוגיה, באופן התפעול של מכשירים אלקטרוניים שונים ובמחשבים. נבון ומוכשר, למד באופן עצמאי נושאים מתחום הנדסת התוכנה ושאף לעסוק במקצוע בעתיד, דודו שעבד כמהנדס תוכנה היווה לו מודל לחיקוי. סיפרה אימו: "בתיכון למד עד השעות הקטנות של הלילה במטרה להשיג את הציונים שרצה בבגרויות, הלך לשיעורים פרטיים ולמד רבות כדי להצליח. חרוץ מאוד וחדור מטרה".
נער רגיש, אך מיעט לדבר על רגשותיו. בגיל צעיר החל לכתוב שירים ואולם הפסיק כעבור זמן מה, מבקש להתרכז בלימודים ולהגיע להישגים גבוהים.
ביתי מאוד, קשריו עם בני משפחתו היו טובים. הקפיד לשמור על קשר עם שני הוריו, וכשגר עם אימו ביקר את אביו ובילה עימו זמן משותף. עם אחיו יובל פיתח קשר מצוין, אשר העמיק לאורך השנים.
חובב טבע וטיולים, נהנה מאוד לטייל במחיצת משפחתו המורחבת. מדי שנה נסעו הוא ואחיו עם סבם למחוזות ילדותו של הסב ברומניה, לבקר את המשפחה ולטייל, סופגים נופים ותרבות. העובדה שדיבר רומנית שוטפת היוותה ערך מוסף בטיול.
בזמנו הפנוי אהב לקרוא ספרים ולשחק כדורגל עם חבריו, אבל את מרבית זמנו הקדיש ללימודים, העמיק והעשיר את ידיעותיו בתחום התוכנה.
קודם לגיוסו עבד במפעל בתחום הגרפיקה בקרית גת. הפגין מסירות ואחריות רבה עד שמנהליו קיוו שיחזור לעבוד במפעל בסיום שירותו הצבאי. לצד עבודתו במפעל ועל מנת לסלול לעצמו מסלול כלכלי ובטוח ללימודים אקדמיים בתחום הנדסת התוכנה, הצטרף לאתר ייעודי לעצמאים דרכו קיבל פניות לשיעורים פרטיים ולשירותים שונים שהעניק בתחום פיתוח אפליקציות ועוד. למד והחל לעסוק בביטקוין, אמצעי תשלום שהחל להתפתח באותה עת.
ביום 12.12.2018 התגייס לצה"ל ושירת בחיל הטכנולוגיה והאחזקה. לאחר שעבר טירונות שובץ בבסיס בדרום בתפקיד מאבטח מתקנים. ביצע את המשימות בתחום אחריותו במסירות ובחריצות אופיינית וזכה לתעודות הצטיינות על פועלו. "היו לו המון חלומות" סיפרה אימו, "אבל תמיד אמר לי 'אמא, קודם צבא'. הוא אהב את הצבא. בלט בכישוריו והצטיין בכל מסגרת שלקח בה חלק, מקפיד לעשות את הנדרש ממנו וכתוצאה מזה גם הפך למצטיין".
בראש השנה תש"ף (ספטמבר 2019) הוענקה לו תעודת הצטיינות על ידי מפקד מרכז ציוד לחימה (מצל"ח), ובה נכתב: "הערכה והוקרה על מקצועיותך, מסירותך ותרומתך למרכז ציוד הלחימה וחלפים".
יצר קשרים חברתיים טובים עם חבריו ליחידה, התנדב למשימות שונות, ביקש לתרום ככל יכולתו. בזמנו הפנוי בבסיס לימד את חבריו נושאים בתחום התכנות, שמח להעביר להם את הידע שצבר. "בחור חייכן, שתמיד נעים לדבר איתו" תיארו אותו חבריו, "אדם מקסים, טוב וחברותי, לא היה בו שום רוע. תמיד דיבר על מחשבים ותכנות - תחומים שמאוד אהב".
בזמן שירותו הצבאי חזר לכתוב שירים בעברית וברומנית, העלה את רגשותיו על הכתב.
רב-טוראי מיכאל לונגו נפל בעת מילוי תפקידו ביום ז' בשבט תש"ף (1.2.2020). בן תשע-עשרה וחצי בנפלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בבאר שבע. הותיר אחריו הורים ואח.
כתבה אימו: "לנצח תישאר בלב שלי, אוהבת אותך". והוסיף דודו אנדריי: "מיכאל האהוב והיקר, הלכת לצבא ולא חזרת, זה דבר בלתי נתפס, לא ברור איך אפשר להמשיך מכאן".
ספדה לו סגן-אלוף מירי, מפקדת מרחב דרומי: "מיכאל היה אדם אהוב ואכפתי, אדם חכם עם המון תושיה".
שרונה, המחנכת שלו בתיכון, ספדה לו: "מורה נפרדת מתלמידיה בסוף כיתה י"ב, אך אף פעם אין זו פרידה ממש כי אנו זוכים להיפגש, מסמסים ואף מדברים, אולם היום באתי לכאן בכאב רב מנשוא להיפרד ממך בפעם האחרונה לתמיד.
זה בלתי נתפס, בלתי אפשרי, כי אני רואה אותך בא מולי, גבוה, עם המבט הביישני שלך, משפיל אותו מעט ומחייך, ואני כמובן מחייכת אליך שהרי אי אפשר שלא. היית כל כך אנושי, בן אדם סובלני, יושב בשולחן הראשון, מגיע בזמן, תלמיד חרוץ, לומד, בעל ערכים ושאיפות לעתיד. במשך שלוש שנים התוודעתי למעלותיך כתלמיד, כחבר וכאדם. התגייסת לצבא לא לתפקיד שרצית, אבל לא קיטרת. אמרת 'אני בסדר, אני מסתדר'. מיכאל יקירי, תישאר חייל שלא זכה להשתחרר. תישאר צעיר לנצח".
מיכאל מונצח בקיר ההנצחה לזכר הנופלים בבסיס בו שירת, ובאתר הזיכרון לנופלי חיל הטכנולוגיה והאחזקה שהוקם בנתניה.
תצוגת מפה